<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קס"א</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והמצוה הקס"א היא שהזהיר כהן גדול לבד שלא ישא אלמנה והוא אמרו ית' (ר"פ אמור) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. ואולם כפל על כהן גדול אזהרה בגרושה וחללה זונה בעבור העניין שבארו בגמר קידושין (ע"ז.) והוא כי כשיקרה שתהיה אשה אחת אלמנה וגרושה וחללה וזונה ובא עליה כהן גדול לוקה ארבע ואם בא עליה כהן הדיוט לוקה שלש. ושם אמרו אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדר חייב על כל אחת ואחת ובארו שהוא באשה אחת. ועניין אמרם כסדר שיהיו מחוברים בא אלו העניינים על סדר הפסוק, שתהיה תחלה אלמנה ואחר כך תהיה גרושה, עוד תהיה אחר זה חללה, עוד תהיה אחר זה זונה. ואולם הוצרכנו לזה בעבור היותה אשה אחת ובבעילה אחת ונרצה שנחייבהו אלו הארבע מלקיות, והשרש אצלנו אין איסור חל על איסור אם לא שיהיה איסור מוסיף או איסור כולל או איסור בת אחת כמו שבארנו במקומות ממסכת כרתות (פ"ג מ"ד) בפירושנו, וכשיהיו על הסדר הזה יהיה בכולם איסור מוסיף כמו שהתבאר שם. אבל כשיהיו נשים רבות, כגון שיבא על אשה אלמנה ועל אשה אחרת חללה ועל אשה אחרת גרושה ועל אשה אחרת זונה, הנה אין ספק שלוקה על כל אחת ואחת. ואיפשר שתקשה [עי' סוף שרש ט'] ותאמר אחר שהשורש אצלנו אין לוקין על לאו שבכללות (ע"ש ול"ת צ"ג וש"נ) לאי זה דרך יהיה לוקה על כל אחת ואחת והן כולם באה האזהרה מהם בלאו אחד. דע כי לזה הענין נכפלה האזהרה על כהן גדול בגרושה וזונה וחללה כדי שילמדנו שדינו בהן כדין כהן הדיוט שלוקה על כל אחת ואחת. ואמנם נתחייב כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת בעבור שנפרדה אחת מהן בלאו אחד והיו כלם לחלק והוא אמרו ואשה גרושה מאישה לא יקחו, ואחר שנפרדה הגרושה בלאו והוא לוקה על הגרושה בפני עצמה כן גם כן לוקה על זונה בפני עצמה ועל חללה בפני עצמה. וזה הוא עניין אמרם בגמר קדושין (ע"ז:) כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול. ושם התבאר כי בהיות הנשים גופין מוחלקין לוקה על כל אחת ואחת בין שיהיה על הסדר או שלא על הסדר. הנה כבר התבאר לך כי האזהרה מכל אחת מהן מצוה בפני עצמה ולפיכך לוקה על כל אחת ואחת. ושם התבאר שכהן הדיוט אינו חייב מלקות על אחת מהן עד שיקח ויבעול והוא אמרם (שם ע"ח.) בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם קאמר מה טעם לא יקח משום לא יחלל. וכבר התבארו משפטי ארבע מצות אלו על השלמות במסכת יבמות וקידושין (ס"ו:, ע"ד:, ע"ה., ע"ז—ע"ח:).
